קומדיה דל ארטה

אחת ההתמחויות של תיאטרון פסיק הינה הקומדיה דל'ארטה.  במהלך השנים העלה התיאטרון את ההצגות "התאומות" ו"הקומדיה הירושלמית" שהדמויות המוצגות בהן  מיוצגות על ידי דמויות מהקומדיה דל'ארטה אך מייצגות במשחקן דמויות המקבלות איפיונים של טיפוסים ישראלים.

בנוסף עורך תיאטרון פסיק מופעי/מפגשי קומדיה דל'ארטה בהם ניתן להתרשם ולחוות את הסגנון התיאטרלי הייחודי שקיים מזה מאות שנים באיטליה. הצגת המסיכות ואילתור בהשתתפות הקהל.  

 

הקומדיה דל'ארטה (איטלקית: Commedia dell'arte) הינה סוג של קומדיה שהייתה נפוצה באיטליה במאות ה-16 וה-17 (תקופת הרנסאנס), שהתבססה על האטלן הרומאי. שגיאה נפוצה היא לתרגם את השם כ"קומדיית אמנות"; למעשה פירוש המילה arte באיטלקית של ימי-הביניים והרנסאנס הוא "עיסוק" או "מלאכה" (כלומר, לא art - אמנות, אלא סוג של artisanship - אוּמנות). הקומיצ'י דל'ארטה היו שחקנים מקצועיים, שעסקו בקומדיה לפרנסתם

 

הקומדיה דל ארטה  התפתחה בתוך להקות שחקנים שנדדו ברחבי אירופה על כרכרות והתפרנסו מתיאטרון . הם הציגו בחוצות  שווקים וירידים , בפני פשוטי העם ומאוחר יותר גם בפני האליטות החברתיות .

 

הקומדיה דל ארטה נחקקה על דפי ההיסטוריה , בזכות שחקניה הדגולים  ובזכות מסכות האבטיפוס שלה .  שחקני הדל ארטה  פיתחו את המשחק לרמה של מקצוענות ווירטואוזיות , הם התהדרו ביכולות מפותחות במשחק פיסי, במשחק עם מסכה , אימפרוביזציה ,ליצנות , פנטומימה , אקרובטיקה ,שירה ונגינה . הלהקות שמרו בתוכן סודות מקצוע שעברו מדור לדור ויצרו סגנון משחק ושפת תיאטרון יחודיים לז'אנר זה . מסכות האבטיפוס נשארו קבועות  מהצגה להצגה רק העלילות השתנו , עד היום ניתן לזהות את אבי הטיפוס הללו ביצירות תיאטרון , מחול , ספרות וקולנוע .

 

הצגות הקומדיה דל'ארטה הועלו על ידי שחקנים אשר אלתרו את דבריהם במהלך ההצגה תוך התבססות על עלילה קבועה וכמה דמויות סטריאוטיפיות ומוכרות לכל: במרכז הקומדיה עמדו המשרתים ארלקינו ושותפתו קולומבינה הערמומית, פנטלונה העשיר והקמצן, אל דוטורה המאהב המזדקן והפטפטן, אל קפיטנו החייל שמעמיד פני אמיץ, בריגלה הנבל, פולצ'ינלה הערמומי ופדרולינו התמים שקל להונותו. זוג האוהבים היה בדרך כלל פלורינדו ואיזבלה. כל דמות אופיינה בעזרת שפת גוף ומסכה משל עצמה. הקומדיה דל'ארטה שילבה מוטיבים שונים ומגוונים מתקופות רבות בההיסטוריה, החל ברומא העתיקה וכלה בקרנבל המסכות של ונציה.

 

מבנה הסיפור לעתים תכופות הוא כדלקמן: ישנו זוג אוהבים הרוצים להיות ביחד, אך קיים מחסום בדמות האב של אחד משהשניים (או כל דמות חזקה אחרת). האוהבים ינסו להתגבר על המחסום בעזרת תחבולות הנעשות על ידי המשרתים (ארלקינו, קולומבינה), או האמא (וגם אז המשרתים יהיו כלולים בתוכנית התחבולה). הדמות המרושעת תאיים על התחבולה ותצדד בדמות החוסמת. הסיפור ייגמר כשאותו המחסום יישבר- כשהדמות החוסמת תכנע או תצא מהתמונה, המרושע ייקבל את עונשו ושני האוהבים יוכלו להיות ביחד.

 

המסכות בקומדיה דל'ארטה היו שונות מהמסכות בהן השתמשו בתיאטרון ביוון העתיקה. השוני הוא שבעוד שהמסיכות בהן השתמשו ביוון היו שלמות, בקודמיה דל'ארטה השתמשו בחצאי מסיכות שכיסו רק את האף וחלק מהלחיים. במסיכה היו חורים לעיניים ואזור הפה נשאר חופשי. שינוי זה תרם לשיפור הדיקציה של השחקן. בנוסף, המסיכה בקומדיה דל'ארטה הייתה "נייטרלית", כלומר היא לא ייצגה מצב רוח ונתנה לשחקן חירות מסוימת לעבוד על הדמות כריאות עיניו.

 

הקומדיה דל'ארטה נחלה הצלחה כבירה במאות ה-16 וה-17, והשפיעה רבות על התיאטרון ועל מחזאים רבים, ובראשם מולייר. במאה ה-18 החלה הקומדיה דל'ארטה לקפוא על שמריה, אולם רבות מהדמויות שהופיעו בה משמשות השראה לדמויות בתסריטים ומחזות מודרניים.

"הסנאריו" - שדרה עלילתית המורכבת מתיאור תמונות  מתומצת . בכל תמונה רשומים  שמות המשתתפים ועניינה העלילתי והתיאטרוני של הסצנה .  כל השאר נעשה באלתורם של השחקנים . 

 

למרות כל מאפייניה המקצועיים והסגנוניים  , הקומדיה דל ארטה  היא  בראש ובראשונה  קומדיה חברתית  . הייתה זו מסגרת תרבותית בה התאפשר לפשוטי העם ללעוג למעמדות הגבוהים . ניצוץ זה הצית את אש המחזאות הביקורתית באותה תקופה והשפיע רבות  על מחזאים כמו מקיאוולי ומולייר .  

 

 

 

 

 

x
x